כל הפוסטים במאמרים מקצועיים

תביעת לשון הרע – האמנם החיים והמוות ביד הלשון?

האם כל ביטוי גנאי מעמיד אותנו בסכנה לתביעת לשון הרע, ואיפה עובר הגבול בין לשון הרע לחופש הביטוי?
מאת: עו"ד זוהר הלוי

החוק במדינת ישראל מתייחס בחומרה לעבירות של לשון הרע, ומטיל קנסות כספיים גבוהים על מי שמוציא לשון הרע ועד מאסר של שנה. במדינות רבות נחשבת לשון הרע שאינה אמת לעבירה פלילית ולעוולה אזרחית, ובחלק מהמדינות אף אוסרים גם לשון הרע שיסודה אמת. נשאלת השאלה, האם כל ביטוי גנאי הוא עילה לתביעה? לא בהכרח, אבל כדאי בהחלט לחשוב פעמיים לפני שמעליבים מישהו או מפיצים משהו בגנותו.

הגדרת לשון הרע על פי החוק
על פי חוק איסור לשון הרע- תשכ"ה, 1965, חל איסור על פרסום או אמירת דברים שמטרתם לבזות, להכפיש ו/או להשפיל, בין אם הדברים נאמרו בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.

הגדרת החוק: "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו".
החוק אף מרחיב ומבהיר, כי לשון הרע נחשבת כזו גם אם הפרסום היה מיועד לאדם זולת הנפגע והגיע לאותו אדם, או לאדם אחר זולת הנפגע, וכן, אם הפרסום הובע בכתב ועשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע. החוק קובע, כי : "אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין ובשלמות, או אם היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה משתמעות מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות, או מקצתן מזה ומקצתן מזה".

כלומר, על פי החוק כל עלבון יכול להוביל לכך שהאדם יושפל ולהוות עילה מוצדקת לתביעת לשון הרע אזרחית או פלילית. כדי שביטוי לשון הרע יחשב כפרסום, מספיקה חשיפתו לאדם אחד מלבד הנפגע, כדי שהדבר יהווה עילה לתביעה אזרחית. חשיפה לשני אנשים נוספים, כבר תהווה עילה לתביעה פלילית.
עם זאת, הפסיקה קבעה בשנים האחרונות, כי מספיקה גם חשיפה רק לאדם אחד, על מנת להוות עילה לתביעה.

מהו העונש על הוצאת לשון הרע?
עבירת לשון הרע נחשבת עוולה אזרחית, ולכן על פי החוק, בית המשפט רשאי לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי בסך של עד 50,000 שקלים, ללא הוכחת נזק.
במידה שהוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע, פיצוי בסך של עד 100,000 שקלים, ללא הוכחת נזק.
המפרסם לשון הרע, בכוונה לפגוע, לשני בני-אדם או יותר זולת הנפגע, דינו – מאסר שנה אחת.

האם כל אמירה מעליבה היא לשון הרע?
כאמור, לשון הרע היא אמירה שמטרתה לבזות או להשפיל, ולכן לכוונת הנתבע ולנסיבות בהן נאמרו הדברים, יש משקל רב בבחינת בית המשפט.
שתי ההגנות המסייגות את לשון הרע הן הגנת אמת הפרסום והגנת תום לב (תיקון מס' 1- תשכ"ז, 1967).
אמת בפרסום – למערכת המשפטית חשוב לשמור על האינטרסים של הציבור ולאפשר לו לפרסם ביקורת שלילית, בעיקר על גוף מסחרי, בלי לחשוש שיתבע. לכן, במקרים בהם הדבר שפורסם היה אמת, הטיעונים היו ענייניים ובית המשפט מצא שהיה בהם עניין לציבור ולא רצון להכפיש ולבזות, לא יחשב הפרסום ללשון הרע.
תום לב – כאשר פרסום הדברים לא נעשה במטרה לפגוע, אלא באחת מהנסיבות המצוינות בחוק.

האם סטטוס בפייסבוק יכול להוות עילה לתביעת לשון הרע?
בהחלט כן. רבים נוטים לתפוס את הפעילות שלהם בפייסבוק וברשתות החברתיות כפעילות פרטית, בינם לבין חבריהם ובני משפחתם, שאינה מתועדת באופן מרשיע. זוהי טעות ביסודה, שכן אנשים רבים יכולים להיחשף לפרסום הזה ודומה הדבר להתבטאות ברשות הרבים. בנוסף לכך, בניגוד לתגובות אנונימיות בטוקבקים למשל, את הפרסום בפייסבוק ניתן לתעד ולשייך בקלות למי שפרסם אותו ולתבוע פיצוי הן ממי שלקח חלק בהפצתו והן ממי שפרסמו במקור.

האם אמירה מכפישה כנגד חברה או עסק נחשבת לשון הרע?
בניגוד לתביעה של אדם נגד אדם אחר, בה ניתן לתבוע עד 50 אלף שקלים ללא הוכחת נזק ועד 100 אלף שקלים עם הוכחת נזק, תביעת לשון הרע של חברה או גוף מסחרי כנגד אדם פרטי מחייבת הוכחת נזק מהשקל הראשון.
כך למשל במקרה בו טיפל הח"מ, תלה הנתבע כרוזים בגנותה של חברה שלטענתו לא מספקת שירות טוב. החברה תבעה אותו בגין לשון הרע, אך לא הצליחה להוכיח שנגרם לה נזק כתוצאה מתליית הכרוזים, ולכן בית המשפט פסל את התביעה.

האם אמירה מעליבה בשעת ריב מהווה עילה לתביעה?
התשובה חיובית ותלויה, כמובן, בנסיבות.
במקרה לדוגמא בו טיפל הח"מ, נתבעה אישה על ידי קרוב משפחתה, לאחר שבעת ויכוח משפחתי טענה לעברו שהוא נואף. בן המשפחה הינו אדם שומר מצוות, וטען שאמירה זו גרמה לו נזק רב ולכן דרש פיצוי בסך של כחצי מיליון שקלים.

האם אמירות המציינות את גזעו של האדם נחשבות ללשון הרע, על אף שהן אמת?
אמירות גזעניות הן אמירות חמורות ועל אף שכביכול מדובר בעובדה נכונה, הרי שמטרת אמירתן היתה לפגוע, ולכן הן מהוות עילה לתביעת לשון הרע. במקרה בו טיפל הח"מ תבעה מוכרת בחנות שליח שהתבקש להמתין וזרק לעברה אמירות גזעניות וסטריאוטיפיות. במקרה הזה בית המשפט חייב את השליח לשלם לה פיצוי בסך 35 אלף שקלים.

במקרה אחר, טענו צעירים בני המוצא האתיופי כי אינם מורשים להיכנס למועדוני לילה בשל מוצאם. הח"מ שלח אותם לשוב לאותם מועדונים, כדי להקליט ולתעד את הנעשה לצורך התביעה. אחד מבעלי המועדונים שנתבעו ניסה לטעון שהתובעים הם תובעים סדרתיים ועושים זאת במזיד, ולכן יש לפסול את התביעה.
בהתייחס לטענתו, קבע בית המשפט העליון שלא רק שמה שעשו הצעירים הוא בסדר, אלא אף רצוי, מכיוון שזוהי הדרך שלהם לאכוף את החוק ולמגר את תופעת הגזענות המכוערת.

• הכותב הוא עו"ד, עוסק בתחום הפלילי, האזרחי והמסחרי

על תעודת יושר ומשמעותה

פעמים רבות פונים אלי מכרים ולקוחות שונים באשר לבקשת מעסיקיהם להצגת תעודת יושר כתנאי להעסקתם, ראשית נסביר תעודת יושר מהי?

המונח "תעודת יושר" הינו ביטוי השגור בשפת העם שכוונתו לגיליון מידע פלילי מלא ("ר.פ" בעגה המשפטית) של אדם במשטרה או לשם דיוק, אי קיומו של מרשם פלילי שכזה לאדם בגינו מונפקת תעודת היושר.

בגיליון זה פרוסים שני סוגים של רישומים, האחד, רישום פלילי הנוגע לאדם אשר הובא בפני בית המשפט והורשע בגין העבירה אותה עבר או שנגזר דינו בעונש קל יחסית שלרוב יהיה מבוסס על שירות לתועלת הציבור וללא הרשעה. פרטים נוספים אשר יכולים שיהיו מופיעים בגיליון הרישום הפלילי הם עובדות על הפנייתו של אדם בידי בית המשפט לטיפול חוץ ביתי כגון, בית חולים פסיכיאטרי, מוסד גמילה וכד', השני, הרישום המשטרתי הפנימי, הנוגע לאדם אודותיו לא מתקיימים הליכי משפט פליליים בעניינו ויכול שיופיע כחקירה שהתקיימה בנוגע לאדם ולא הבשילה לכדי הגשת כתב אישום, אפשרות נוספת היא, תיק הממתין לבירור דין (מב"ד) שהחקירה בעניינו עדיין מתבצעת ויכול שיוגש כתב אישום בסיום הליכי החקירה. יכול שיופיעו תיקים שנסגרו בשתי עילות, האחת, חוסר ראיות מספיקות, במקרה זה, רשאית התביעה להגיע לכלל החלטה על סגירת התיק בשל היעדר ראיות מספיקות היכולות לגבש כתב אישום עם סיכויים סבירים להרשעה, השנייה, היעדר עניין ציבורי, במקרים אלו יפעילו הרשויות את שיקול דעתן בבחינת האינטרס הציבורי, האם התועלת שבאי ניהול ההליך הפלילי עולה על זו שבניהולו. מקרה נוסף בו התביעה מגיעה לכלל מסקנה כי יש לסגור את התיק בהיעדר אשמה, קרי, לא נמצא בדל ראייה הקושרת ומפלילה את הנחקר, לא יופיע כל אזכור לכך בגיליון המידע הפלילי המלא. ניתן לבצע מחיקת רישום פלילי על ידי הגשת בקשה מתאימה באמצעות עו"ד הבקיא בהליך למחיקה שכזו, באם התגבשו התנאים המתאימים.

האם רשאי מעסיק לבקש ממועמד למשרה את העתק הרישום הפלילי שלו ("תעודת היושר")?

ובכן, בתיקון שנעשה בסעיף 22 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים שנכנס לתוקפו ביום 01.04.2008, חל איסור חוקי לבקש מאדם להציג את העתק הרישום הפלילי שלו, שכן, מידע זה הינו מסווג, שחשיפתו מהווה פגיעה וחדירה לפרטיותו של אדם, במקרים חריגים מידע זה יכול שיועבר ישירות על ידי משטרת ישראל לגופים ספציפיים סטטוריים, הזכאים לקבלו על פי הגדרתם בחוק. כך למשל, לרוב תעודת יושר שהינה מסמך רשמי של המשטרה תועבר ישירות לגופים שזכאים לברר את פרטיהם של אנשים הפונים אליהם לצרכים שונים, דוגמת, שגרירויות לצורך הנפקת אשרות למדינות זרות, לשכת עורכי הדין לצורך קבלה להתמחות בעריכת דין או משרד החינוך לצורך קבלה לעבודה בהוראה, כל זאת, בכפוף לחתימה על כתב ויתור על סודיות.

ללמדך, שחל איסור על גוף ציבורי או פרטי לדרוש מאדם להמציא את תעודת היושר לכל צורך שלא יהיה, המידע המופיע בתעודת היושר הינו מידע חסוי ומאפשר את עיונם של אלו שניתנה להם הרשאה לעיין בו על פי החוק, השגתו של מידע זה בדרך שאינה חוקית הינה עבירה פלילית שעונשה מאסר של שנתיים.

עם זאת, היו מקרים בהם הוצעו מכרזים לקהל הרחב שבתנאי הסף נדרשו המועמדים להצהיר על עברם הפלילי באם קיים, לרבות פרטים אודות חקירות תלויות ועומדות ואף חקירות שלא הגיעו לכלל כתב אישום. סוגיה זו נדונה בבית המשפט העליון בעניין בו דובר במכרז, שפרסם מפעל הפיס, לבחירת משווקים אזוריים. היועמ"ש, יהודה ווינשטיין, עמד על חשיבות מתן אפשרות שיקום גם לאלה שהורשעו בפלילים ושילמו את חובם לחברה, כאינטרס ציבורי מובהק בהחזרתם למעגל תעסוקתי תקין כך שיהווה עבורם אופק שיקומי נטול תוויות חברתיות סטיגמתיות. הגם שאין לשלול קטגורית את האפשרות ממעסיק לברר אודותיו של עברו הפלילי של מועמד לעבודה ויהיה רשאי המעסיק לשקול את כשרות מועמדותו של אדם, ובלבד שתהיה זיקה ישירה בין עברו הפלילי לדרישות המשרה. כך למשל, ברי, כי משרה המוצעת לציבור לעבודה בסביבת ילדים תישלל מאדם, שהורשע בעברו בעבירות מין וכד'.

כל אדם רשאי לקבל את גיליון הרישום הפלילי שלו ("תעודת יושר") בתחנת המשטרה, שתציין את קיומם של רישומים פליליים בעניינו באם קיימים או לחילופין את עובדת היותו נטול כל רישום פלילי.

בעבר, פעולה זו חויבה ברכישת בולים בגין הנפקת גיליון הרישום הפלילי אלא שבשנים האחרונות השתנו התקנות וכיום ניתן להנפיק תעודת יושר בפנייה ישירה לתחנת המשטרה ללא כל תשלום. ויודגש כי, ניתן להציג רק את העמוד הראשון של תעודת היושר, ללא מידע על הרישום המשטרתי הפנימי, ומבלי לחשוף מידע המיועד לבעל הגיליון בלבד ולגורמים הרלוונטיים על פי החוק

לא כל מתלוננת היא קורבן

כסנגור המטפל במגוון רחב מאד של תיקי עבירות מין ואלימות במשפחה, אני נתקל לא פעם בתופעה שהולכת ומקבלת ממדים בלתי נסבלים. כך למשל, במקרים בהם טיפלתי ובכללם בעבירות אינוס, ניכר כי, בתי המשפט, המשטרה והפרקליטות בוחרים לעשות שימוש בפתרון הקל שלפיו, מוטב שלא לקחת "סיכונים מיותרים" לכאורה ויש להשליך לבית המעצר כל חשוד שהוגשה כנגדו תלונה.

גם במקרים בהם אין בדל ראיה התומכת בגרסת המתלוננת וחמור מכך, דווקא במקרים שהתלונה מוגשת כנגד מכר/בן משפחה/בן זוג ששם ראוי לנקוט משנה זהירות בקבלת ההחלטה על הארכת מעצר. נכון שלאחרונה ישנם מקרים רבים של גברים הפוגעים בבנות זוגם, אולם, כלום יתכן שכך יש לנהוג ברוב המוחלט של התלונות המוגשות?! מכאן ועד האופן שבו משליכים על הגברים בכללותם כאלימים ועבריני מין בפוטנציה, תוך קבלת תלונת האישה כ"ראה וקדש", ניכרת אפוא תחושה של חוסר אונים ובריחה מקבלת אחריות בקבלת החלטות קשות מצד מערכת אכיפת החוק. לדאבוני כאמור, למערכות אכיפת החוק אין את העוז לקבל החלטות מושכלות על בסיס ראייתי עובדתי ולשחרר את החשוד לביתו עד לתום הבדיקה היסודית ורק אז לבחון נחוחה, קבלת החלטה על שלילת חירותו של החשוד.

כאן נכנס תפקידו של הסנגור לבצע את המלאכה, כך שיציג את האמת העובדתית כפי שזו נראית מזווית ראייתו של החשוד, תוך הצגת האמת המשפטית באופן הראוי, על מנת לשכנע את בית המשפט והפרקליטות כי, החשוד אינו מהווה סכנה למתלוננת ויש שלא לפגוע בחירותו עד לבירור העובדות לאשורן בהליך העיקרי ותוך יצירת בקיעים בנטייה לקבל את גרסת המתלוננת ולהימנע ממעצרו של החשוד רק על מנת להיות בצד הבטוח שיכסה אותם במקרה שחלילה יקרה משהו, כך יחסכו מהחשוד נזקים נפשיים וכלכליים עצומים בניהול ההליך הפלילי. הטיב לתאר זאת כבוד השופט איילון באומרו כי, זוהי שעתו היפה של המשפט כאשר האמת העובדתית באה בקנה אחד עם האמת המשפטית. כך למשל, בתיק אינוס שניהלתי לאחרונה שכלל בנוסף את עבירות האיומים ופגיעה בפרטיות של בת זוג, ניהלו בני הזוג מערכת יחסים זוגית במשך שנתיים ובית המשפט החליט לעצור את החשוד עד לתום ההליכים בתיק. משהחלתי בניהול התיק בהליך העיקרי, במהלכו חקרתי את המתלוננת חקירה נגדית צולבת שארכה כ-12 שעות, בתום פרשת התביעה, ולאחר שנוכחו הרכב השופטים והפרקליטות כי מולם עומדת מתלוננת שקרנית רחוקה מלהוות קורבן, שכל מטרתה לנקום בבן זוגה לשעבר, השתכנעה הפרקליטות, בלחץ של הרכב השופטים, לצמק משמעותית את כתב האישום אשר עבר דיאטה רצינית, עד כדי הסרת עובדות אישום האינוס כליל, בנוסף להסרת אישום הפגיעה בפרטיות ועוד כהנה וכהנה שינויים משמעותיים, שהפכו את כתב האישום המתוקן למינורי ביותר. אין ספק שאם נאשם זה היה משכיל לשכור שרותיו של סנגור מקצועי, עוד בשלב זימונו לחקירה במשטרה, היה חוסך לעצמו סבל ונזקים רבים באמצעות יעוץ משפטי נכון, על ידי סנגור הבקיא היטיב ברזי הדין הפלילי. נכון שבסופו של הליך, האמת יצאה לאור מבחינתו והתברר כי הוא הוא הקורבן האמיתי, אולם, דרך החתחתים שעבר עד ליעד הנכסף, הייתה קשה מנשוא וחוויה שבהחלט היה מוכן לוותר עליה, ועל כך מי ישלם? האם האמרה שאין מחיר לחופש היא קלישאה בלבד? כל מתלוננת היא קורבן, האומנם?!

חשיבות זכות ההיוועצות והייצוג בהליך פלילי

תחילתו של ההליך הפלילי לרוב מתחילה בתלונה במשטרה, או תוך כדי התרחשות האירוע הפלילי שבעקבותיו המשטרה מגיעה לזירת האירוע, גובה עדויות ואף מבצעת מעצרים.

כבר בשלב זה של ההליך הפלילי ישנה חשיבות מהותית לייצוג משפטי מקצועי ואמין האמון על שמירת זכויותיו של החשוד שלעיתים קרובות נרמסות ברגל גסה על ידי הגוף החוקר שבמקרים רבים לוקה "במשנה מרץ" על מנת לקדם את החקירה ולהביא לפענוח התיק וסיומו. מבלי משים הוא יוצר עיוותים המשפיעים על תוצאות ההליך הפלילי. חשוב לדעת שכבר בשלב הראשוני ואפילו עוד בשלב גביית העדויות בזירת האירוע צומחת לחשוד זכות היוועצות עם עו"ד והוא זכאי לקבל חוות דעת מקצועית שתאפשר לו הגנה מרבית על זכויותיו תוך דאגה לכך "שיזכה" למשפט הוגן. בשורה ארוכה של פסקי דין נקבעה הלכה שלפיה זכות ההיוועצות הינה זכות חוקתית מובנית מכוח חוק יסוד "כבוד האדם וחירותו". כך גם להחלטה האם לשמור על זכות השתיקה שמחד החשוד עלול לומר דברים העלולים להפלילו מבלי משים על אף שבמקרים רבים הוא כלל אינו אשם. לא אחת מוצאים עצמם אזרחים נורמטיביים ושומרי חוק מסובכים בפלילים בנסיבות שונות בעיקר בעבירות הקלות כגון: השתתפות בהפגנות מאושרות שהסתבכו, תלונות שווא המוגשות והמבוססות על גרסה מול גרסה, עבירות תנועה וכד'. מתן פרשנות משפטית שגויה עלולה להביאו מסטאטוס של חשוד לסטאטוס של נאשם המוגש נגדו כתב אישום ההופך את שיגרת יומו לסיוט מתמשך שבסיומו יכול שיגרום לשלילת חירותו והכתמת שמו. מנגד מימוש הזכות עלול לשמש נגדו בהמשך ההליך ולהוות מרכיב משפיע בהחלטה באם להגיש כנגד החשוד כתב אישום. על כן ההחלטה באם לשמור על זכות השתיקה אם לאו קשה ביותר ורק יעוץ משפטי מקצועי המבין ושולט ברזי הדין הפלילי יכול לקבל החלטה מושכלת שיכולה להביא להימנעות מהגשת כתב אישום ו/או למזער נזקים עתידיים. במקרים רבים נתקלתי בנאשמים שפנו לקבלת ייצוג משפטי מקצועי רק בשלב שלאחר הגשת כתב האישום או גרוע מכך בשלב פתיחת המשפט קרי "ההקראה". משבחנתי את העובדות במקרים אלה מצאתי כי ברובם נעשו טעויות בהצגת העובדות כפי שהתרחשו שכן הנזק היה לעיתים בלתי הפיך ולמעשה קבע באחוזים גבוהים את תוצאותיו של ההליך ואת כל זאת היה ניתן למנוע אם היה מתקבל יעוץ משפטי מקצועי .כמובן שחשיבות ההיוועצות והייצוג מקבלת משנה תוקף בחשיבותה בזמן שהחשוד נעצר ומובל לחקירה. גם כאשר התיק נסגר מבלי להגיש כתב אישום ישנה חשיבות לעילת הסגירה, האחת והטובה מכולן היא "העדר אשמה" בעילה זו התיק נסגר והוא בבחינת כלא היה כך שהוא לא יופיע ברישום הפלילי המשטרתי, לעומתה שתי העילות האחרות "חוסר עניין ציבורי" והעדר ראיות מספיקות" כן יופיעו ברישום הפלילי המשטרתי. אומנם תיק הנסגר באחת מעילות אלה אינו מהווה עבר פלילי אך זאת רק בהיבט המשפטי, עם זאת הן בהחלט מהוות אינדיקאטור בהחלטה האם להגיש כתב אישום אם לאו בהסתבכויות עתידיות חלילה. לכן גם כאן קיימת חשיבות רבה לאופן ניהול ההליך טרום הגשת כתב האישום תוך ניווט נכון של האמת העובדתית והמשפטית גם יחד. חשוב לזכור שרק סנגור מקצועי יכול להציג את העובדות שלכאורה יוצרות את העבירה הפלילית מזווית משפטית נכונה תוך שימת לב לניואנסים הקטנים ביותר שלעיתים קרובות מאד משנות את המשמעות המשפטית שכן בשלב הזה של החקירה ישנן ראיות בידי הגוף החוקר שלכאורה מגבשות את העבירה והוא אינו מודע וחשוף לקו ההגנה ולראיות שבידי החשוד העשויות להפריך את ראיות התביעה, בעיקר כשמדובר בראיות מסוג עדויות של אנשים שנכחו בזירת האירוע וקלטו בחושיהם את אשר אירע לכאורה. עם זאת לעיתים קרובות עדים מוסרים גרסה של עובדות שלא ממש נקלטו בחושיהם כי אם רסיסי מידע ואת החלקים החסרים בפאזל המוח האנושי נוטה להשלים שכן לרוב אנו רואים את מה שראינו בדמיוננו ולא את אשר אירע בפועל. כאן בא לידי ביטוי יכולתו המקצועית של הסנגור ללקט את הראיות תוך ניתוחם וזיקוק המידע לזה שנקלט בחושיו של העד לבין הפרטים שהושלמו על ידי מוחו האנושי כך שתתקבל תמונה כפי שראה בעיני רוחו. תמונה זו יכולה לשנות את מסכת העובדות כפי שהוצגו לשופט או לגוף החוקר בשלב הטרומי להגשת כתב האישום כך שהמסקנות המתבקשות יהפכו את הקערה על פיה דבר שישנה את התוצאות וההשלכות המשפטיות.

כותב המאמר: עו"ד זוהר הלוי, מומחה לדין הפלילי, תעבורה ודיני המשפחה בכל שאלה ניתן לפנות לטל'     050-9382044,

הרי את מגורשת לי

ראשית אפתח ואומר כי מאמר זה מתייחס לזוגות יהודיים שנישאו כדת משה וישראל. כידוע היהדות מיחסת לשלמות התא המשפחתי ערך בעל חשיבות עליונה ואולם עם כל זאת יש לפעמים שחיי הנישואין עולים על שירטון כך שתועלתו של הפירוק התא המשפחתי עדיף על פני שימורו בכל מחיר והוא בבחינת הרע במיעוטו. לרוב מדובר בסכסוך נטול שכל ישר והגיון צלול, שתוצאותיו הרות אסון הן לילדים והן לבני הזוג. במאמר זה אנסה לעמוד על הדרך שלטעמי יש לנהוג לפיה כך שתהליך ההפרדות יהיה רך ככל שניתן על מנת למנוע סבל מיותר מכל הגורמים שנוגעים בעניין ובדרך כלל גם יחסוך הוצאות כספיות מיותרות.

כיצד ומי ומהן הערכאות המטפלות בעניין?

ובכן במדינת ישראל בשונה ממדינות אחרות בעולם ישנן שתי ערכאות שיפוטיות בעלות סמכות מקבילה לטיפול בכל הקשור במעמד האישי. האחד בית הדין הרבני שבסמכותו הבלעדית כל נושא הגירושין של יהודים בישראל והשני בית המשפט לענייני משפחה שלו סמכות מקבילה לטיפול בכל נושא הרכוש, מזונות ומשמורת ילדים. ככלל בית הדין אינו זה שמפרק את הנישואין כי אם בני הזוג עצמם, רוצה לומר, שעל מנת להביא לפירוק הנישואין יש צורך בהסכמת הצדדים. אין ביכולתו של בית הדין לגרום לפירוק הנישואים על ידי מתן פסק דין שיחייב את הצדדים להתגרש ללא הסכמה, עם זאת לבית הדין ישנן אפשרויות ליתן פסק דין שיהווה אמצעי לחץ על בן הזוג הסרבן. לסירוב הגבר ישנה השפעה משמעותית על האישה שכן בסירובו הוא חוסם את דרכה לבנות חיי זוגיות חדשים ולהוליד ילדים מבן זוג אחר שכן אם תעשה כן יהיו ילדיה ממזרים,לכן במקרים אלה התפתחה טקטיקה שלפיה האישה מגישה כנגד הבעל תביעת מזונות ובמקביל מבקשת להרחיקו מהבית לרוב בטענה שהוא משפילה והופך את חייה לגיהינום, וכל זאת כאמצעי לחץ שיאלצו להסכים ליתן גט לאשתו, בעיניי טקטיקה זו פסולה והופכת את תהליך הפירוק למכוער שיוצר משקעים שלא ניתנים לגישור. הסיבה לכך היא שנושא הגירושין נוהג על פי הדין העברי שעיקרי כלליו מופיעים בכתובת הנישואין, שלפיה בעת הנישואין לוקח הבעל על עצמו עשר התחייבויות ואילו הן: מזונותיה – בכלל זה חייב הבעל לזון את אשתו, כסותה – לדאוג לה למלבוש ראוי, עונתה – לקיים עימה יחסי אשות, עיקר כתובתה – בעת הגירושין לשלם לאשתו את סכום ההתחייבות כפי שהתחייב ביום הנישואין, רפואתה – לדאוג לשלמות בריאותה, לפדותה – אם חלילה האישה נופלת בשבי על הבעל חובה לפדותה, קורתה – עליו לדאוג לה לקורת גג, להיות ניזונת מנכסיו – לאישה זכות ליהנות מנכסי בעלה גם לאחר מותו וגם אם הוריש את כל נכסיו לאחר וכל זאת כל עוד האישה נותרת באלמנותה, כך גם בנותיו – לבנותיו ישנה זכות ליהנות מנכסיו עד אשר יינשאו וגם לאחר מותו וזאת על מנת להקטין את הנטל מהאם, בניה הזכרים להיות יורשים – הוראה זו מתייחסת בעיקר למצבים בהם הבעל נישא בשנית. מנגד לבעל ארבע זכויות מן האישה ואלו הן: מעשי ידיה – לבעל זכות ליהנות מיגיעתה האישית של אשתו ובכלל זה עבודותיה בבית, מציאתה – כל מציאה שתזדמן לאישה שייכת לבעלה, פירותיה – כל הפירות שיש לאישה מנכסיה עוברים לידי בעלה, כגון: כספי שכירות וכד', ירושתה – הבעל יורש את אשתו. מכאן, שעל הגירושין להיות בהסכמת שני בני הזוג, במקרים בהם רק אחד מבני הזוג מעוניין להתגרש ואילו השני לא, יתכנו מס' אפשרויות לגרום לבן הזוג הסרבן להסכים לשחרר את בן זוגו. הדעה הרווחת היא שגברים יעדיפו לפתוח בהליך הגירושין בבית הדין הרבני וזאת משום שישנה תחושה במידה רבה של צדק כי בית הדין בנושאים מסוימים לרוב יקל עם הגבר ולעומת זאת נשים יעדיפו את בית המשפט לענייני משפחה הנוטה לבוא לקראת האישה בנושאים מסוימים.

מהם מזונות אישה?

הפרקטיקה המקובלת, כיום ככלל גבר שאשתו סועדת על שולחנו חייב במזונותיה קרי יש עליו חובה לזון אותה ובכלל זה לדאוג לה למדור, ריפוי, בילוי וכו' אישה רשאית לתבוע מבעלה את מזונותיה הן בבית הדין הרבני והן בבית משפט לענייני משפחה, כשרמת החיים אליה התרגלה האישה יבואו בחשבון בזמן קביעת גובה המזונות , זאת עלפי הכלל "עולה עימו ואינה יורדת" קרי במידה ורמת חייו של הבעל עולה כך גובה דמי המזונות יעלה כך שיאפשר לאישה רמת חיים גבוה כמו זו של בעלה, אולם ראוי לזכור שבמקרים בהם האישה עוזבת את בית בעלה מנימוקים שאינם מקובלים על הדין תפסיד את מזונותיה. כך למשל אישה שעזבה את הבית לטובת גבר אחר, עם זאת גם לכך ישנם חריגים שלפיהם אישה העוזבת את בית בעלה לא תאבד את זכותה למזונות. כגון: אישה הסובלת מבעל מכה או המתעלל בה נפשית והופך את חייה עימו לבלתי נסבלים. לעומת זאת גבר רשאי לתבוע כנגד מזונותיה של אשתו רק בבית המשפט לענייני משפחה, ובכדי שיוכל לעשות זאת בבית הדין הרבני עליו להגיש לבית הדין תביעת גירושין ובה בעת לכרוך את נושא מזונות האישה. אישה העוזבת את הבית מסיבות של בעל המתייחס לאשתו בחוסר כבוד ומתעלל בה נפשית ואו פיזית לא תאבד את זכותה למזונות ולעניין זה נטל ההוכחה הינו על האישה, כאשר בבית המשפט לענייני משפחה הינו קל ויש האומרים קל כנוצה ולעומת זאת בבית הדין נטל ההוכחה הרובץ על האישה גבוה מזה של בית המשפט. בעל המגיש תביעתו לבית הדין לפני אשתו חוסם בכך את דרכה להגיש תביעה לבית המשפט שכן בית הדין קנה סמכות לדון בעניין ובלבד שהבעל יוכיח שתביעתו לגירושין כנה ונעשתה בתום לב ולא כטקטיקה לחסום את דרכה של האישה, הליך זה נקרא מרוץ סמכויות. לדעת רבים ואני נמנה עימהם מדובר בחולה רעה הגורמת לאינפלציית תביעות המוגשות על ידי בעלים לבית הדין שבמקרים רבים לבן הזוג אין כוונה ממשית לפרק את התא המשפחתי והמהלך נעשה באופן טקטי על מנת להשיג יתרון דיוני, דבר המגדיל את הפער בין בני הזוג לגישור ובעצם מתחיל את גלגולו של כדור השלג שהולך ותופס תאוצה עד כדי שלא ניתן לעוצרו.

מזונות ילדים – כידוע על האב רובצת האחריות לזון את ילדיו. על פי הדין העברי, בבסיסם של דמי המזונות עומדים צרכיהם הבסיסים של הילדים להתקיים וזאת מכוח הדין ומעבר לכך מכוח דיני הצדקה. בית המשפט בבואו להכריע בגובה המזונות יבחן מס' פרמטרים, ראשית יבחנו הכנסותיו הפנויות של האב קרי רמת השתכרותו ב ניכוי צרכיי מחייתו, כאן יבחן בית המשפט גם את יכולת ההשתכרות של האב בכוח ולא רק בפועל ואף יתכנו מצבים בהם ביהמ"ש ידרוש מהאב להגדיל את הכנסותיו גם בכך שידרוש ממנו לעבוד בעבודות נוספות על מנת לספק את צרכיי ילדיו, עם זאת ביהמ"ש יכול שיבחן את הכנסותיה של האם ובמידה והם גבוהות ידרוש מהאם ליטול חלק בהיקף המזונות כך שלמעשה יפסוק לבעל תשלום מזונות נמוך בשל הכנסותיה של האם.

לסיכום, בבואכם להתגרש חשוב שתזכרו שקיומו של הסכם גירושין טוב שמחד שומר על איזון בין הצדדים ומאידך דואג לעתידם של העוללים לגדול בביטחון כלכלי תוך דאגה לכל צרכיהם במקסימום רווחה הוא אינטרס משותף של שני בני הזוג ואל להם לעשות שימוש הדדי בילדיהם לניגוח הצד השני בעיקר כשתפקיד גידולם נופל על כתפי האם.
כותב המאמר: עו"ד זוהר הלוי , מומחה לדין הפלילי,תעבורה ודיני המשפחה
בכל שאלה ניתן לפנות לטל' 050-9382044

הזכות למשפט הוגן

במהלך עבודתי כסנגור שלעתים קרובות מגן על פושעים בפשעים שונים ומגוונים,אני נשאל לא אחת על ידי חתך מגוון מאד מכלל האוכלוסייה "כיצד זה אני מסוגל במסגרת תפקידי כעו"ד בתחום הפלילי להגן על פושעים?" במאמר זה אנסה להשיב על השאלה.

בכדי להבין את מהות העניין כיצד עו"ד העוסק בדין הפלילי יכול מצפונית להגן על פושעים שלכאורה מזיקים לחברה.

את התשובה לשאלה יש לפרוט למס' רבדים .

האחד, בבסיסה של מדינה דמוקרטית עומד החוק והמשפט ככלי שנועד לכוון התנהגות ולהעניש את כל מי שאינו מכפיף עצמו לנורמות שנקבעו על ידי החברה. בתוך כל זה יש לזכור כי לכל אדם החשוד או הנאשם בפלילים עומדת "חזקת החפות" לאמור, כל עוד הנאשם לא הורשע בבית המשפט הוא בחזקת חף מפשע ולא להפך כפי שלצערנו קורה במחוזותינו לאחרונה קרי הנאשם או החשוד אשמים כל עוד לא הוכיחו את חפותם, כאן יש לסנגור תפקיד משמעותי מאד כמגן על זכויותיו של הנאשם ואם יסתבר שהנאשם חף מפשע הוא ורק הוא יהיה " חומת המגן והמלאך הגואל" של הנאשם ויעשה כל שניתן שהאחרון לא ישלם מחיר על פשע שלא ביצע,וכבר נאמר בצדק שמוטב שמאה פושעים יהלכו חופשי ברחובות ולא שחף מפשע אחד ישב בבית הסוהר על פשע שלא ביצע.

בהיבט השני עלינו להבין את המבנה של המשפט בבסיסה של דמוקרטיה. המשפט מורכב מ3 צלעות האחת, התביעה זו תפקידה להציג בפני בית המשפט את כל החומר הראיתי שנאסף על ידי הגוף החוקר ולדרוש את מיצוי הדין עם העבריין. הצלע השנייה, היא ההגנה שתפקידה לנסות ולקעקע את הראיות שמציגה התביעה תוך שימת לב שהראיות המוצגות הושגו כדין תוך שמירה על זכויותיו של הנאשם. הצלע השלישית, היא בית המשפט שתפקידו לשמוע את הצדדים ולהכריע האם הראיות היו מהמנות דיין שמחיבות את הרשעתו של הנאשם. עכשיו כשהמבנה של המשפט ברור האם תוכלו לשער בנפשכם שניתן לוותר על אחת הצלעות ולנהל משפט תקין? האם הייתם רוצים שהפושע הכי נתעב העולה בדמיונכם לא יקבל הגנה?הרי שאם תשובתכם חיובית ברור שאז יקיץ הקץ על הדמוקרטיה שבהסתכלות היסטורית ניתן ללמוד עד כמה היא נזילה ויש לשמור עליה בקנאות. בל נשכח שכל עבריין היושב בבית הסוהר יוצא לחופשי בשלב כזה או אחר, חוזר למעגל החברה, דומני שכדאי שנאמץ גישה טיפולית ושיקומית כלפי עבריינים אלה ובכך נסייע להם להבין שגורלם לא אבוד ושיש להם מה להפסיד ובכך ננטרל את הרצדביזם.

לסיכום, כל אדם עלול למצוא עצמו מסובך בפלילים, גם כשמדובר באנשים שלכאורה נורמטיבים לחלוטין שומרי חוק וסדר,סבור אני כי לא הייתם רוצים שלא יזכה למשפט הוגן וגם אם אתם יודעים בוודאות שהוא ביצע את הפשע,לכן בכל פעם שמגיע אלי תיק העוסק בפלילים ברור לי שתפקידי הוא לעשות את עבודתי המקצועית בהגנה המרבית עליו כמובן במסגרת הכללים שנקבעו על ידי המחוקק ובתוך המסגרת החוקית אני פועל ככל שעולה בידי לחלץ את הנאשם מהצרה או לפחות למזער את הנזקים למקסימום האפשרי.